להיות בקשר


כשאני לא בקשר עם מה שקורה בתוכי, עם כאבים, תחושות, רגשות וזכרונות הם עדיין נשארים בי. השאלה היא האם אני בוחרת להיות איתם בקשר, לעשות להם מקום, ולהכיר אותם מתוך הבנה שיש סיבה עמוקה לכל רגש או תחושה שחיים בי.

כשאני מתעלמת-סוגרת-לא נוגעת, לכאורה החיים שלי "פשוטים" יותר, אני לא צריכה להתפלש במי התהום של עצמי אבל יש לזה מחיר גדול. מחיר של ניתוק מעצמי. של חיים על אוטומט, של תגובה למה שקורה בחוץ ולא להפך- יצירת החיים שלי כתנועה מבפנים החוצה. כשאני סוגרת בפנים, מתעלמת, חונקת, מעבירה הלאה ל"זמן אחר שבו אהיה פנויה" אני נעלמת. אני אינני. אני אולי מתפקדת אבל משהו בי לא שם. לפעמים, לפרקי זמן קצרים זה הכרחי, כדי לשמור עליי ממשהו מציף מדי. אבל לאורך זמן יש לזה מחיר. הרי אי אפשר באמת להתעלם. אני יכולה לאטום את הפתחים, לגדל עוד שכבת עור אבל הדברים ממשיכים לרחוש ולגעוש בפנים והם ימצאו דרך לצאת. אולי בצורת מצבי רוח לא מוסברים, אולי בצורת מחלות או כאבים כרוניים, אולי בצורת דכאון או התפרצויות זעם או חרדה.

כשאני מסכימה לאט ובעדינות לעשות מקום לכל מה שחי בתוכי יכולה להכנס נשימה ואז יש רווח בין הדברים ואפשרות להתבונן לשאול לבדוק מה אני באמת צריכה לתת הכרה ואור יום לכאב שהסתתר בקרקעית לתת לי אהבה ורכות וקבלה ואז החיים יכולים לפעום במלוא עוצמתם

Featured Posts
Recent Posts
Archive
Search By Tags
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square