נעה ישראלי-רוזנברג

medurata@gmail.com

050-8361907

January 4, 2018

December 10, 2017

October 27, 2017

Please reload

Recent Posts

איך נולדה מדורתה

October 7, 2015

1/1
Please reload

Featured Posts

על תנים, ברווזים וסוטים

אני לא מפסיקה להתפעם מכמה שהטבע והסביבה בה אני עובדת משתקפים ומהדהדים אל תוך המפגשים. המפגש בחוץ, מגלה כל הזמן עוד ועוד חלקים ותמיד זה כמו בהזמנה. למרות שהמפגשים מתקיימים באותה נקודה זה כמעט תמיד מרגיש אחרת. מזג האוויר שמשתנה, קו המים שזז (לפעמים המים מגיעים עד למחצלת ולפעמים בוץ ירקרק ויבש). חיות שונות ומשונות שמגיעות, וכמובן גם הסביבה האנושית שמספקת לא מעט הפתעות (נעימות יותר או פחות). האפשרות להסתכל על כל מה שמגיע כאל חלק מהשדה המשותף, כמו הרחבה של מה שנאמר או לא נאמר היא יקרת ערך. לא עוד קוריוז אלא ממש עוד נקודת מבט שמאפשרת לנו לזהות עוד עומקים ואיכויות בתוכנו ובתוך הסיפור. לפעמים זהו שער הכניסה הכי מוצלח כי דרך ההתבוננות במה שמגיע מאפשרת לנו לגעת בסיפור מקצה שאולי לא היה מתגלה אילולא הדבר. 
הנה כמה דוגמאות מהתקופה האחרונה:

 

1. אשה מספרת על היחסים שלה עם דמות מרכזית בחייה ומתארת דינמיקה שבה הוא כל הזמן מפקח ומבקר כל צעד שלה ולא נותן לה לנשום. במהלך כל הזמן שדיברה על הקשר ביניהם, עמד לידינו, ממש עלינו במרחק נגיעה ברווז בר גדול שנעץ בנו עיניים. ממש תחושה שהוא עומד ומפקח עלינו (בזמן הזה היו מלא ברווזים במים שמסביב, וזה לגמרי הרגיש חריג ומוזר שהוא עומד ומסתכל ככ קרוב ובוחן.) יכולנו לבדוק בלייב איך זה מרגיש כשיש מישהו שמפקח עליי, מה התחושה שמתעוררת בגוף, למה אני זקוקה כשזה קורה. כשהמפגש המשיך לנושא אחר, הוא פשוט הלך.

2. מפגש עיבוד לידה. עולה דימוי מאוד חזק של תנה במאורה, בכמה הקשרים (התחושה של אחרי הלידה של הניתוק מהעולם של בני האנוש, "המאורה" שיצרה בביתה כשמשכיבה את התינוק בחדר חשוך ומתכרבלת איתו, וגם הרצון לברוח למרחבי הטבע ולהיות לבד לצד רצון לחזור לעולם, להרים את הראש מתוך התקופה ההשרדותית שעברה עליה). הדימוי הזה עלה שוב ושוב, והצעתי לה שנחפש לנו מאורה. 
היא הובילה אותנו בתוך הסבך, ובין עצים נמוכים ושיחים מצאנו חלל מוגן ועטוף שהרגיש לגמרי מאורתי. ישבנו בתוכו ובאופן טבעי הגיעה עוד אינפורמציה על התחושות שלה. האפשרות להכנס ממש אל תוך הדימוי, להרגיש אותו בגוף וגם לבחור באיזה אופן אני רוצה לצאת מתוכו, מה המאורה מספקת לי ומה כבר אפשר לשחרר, הייתה מאוד חזקה.

3. מפגש עם אשה שעסק בתחושת הבטחון שלה בעולם, מאז שהפכה לאמא. נגענו בפחדים שהתגברו אחרי הלידה, החרדה הגדולה לשלום התינוקת, הרצון להתכנס בתוך הבית כדי לצמצם סכנות ולהגן על הגורה הקטנה שלה. דיברנו על הכוחות שגילתה בעצמה דווקא בתוך התקופה הסוערת והקשה שלאחר הלידה. תוך כדי שאנחנו מדברות, פתאום מהעבר השני של גדת הנחל הגיח איש, וקלטנו שהוא עומד לשלוף את איברו ולאונן (פסטורליה זה כאן). התלבטנו בינינו מה לעשות, תוך כדי שאנחנו בודקות- איך נכון לה, למערכת שלה להגיב. היא ביקשה שאצעק עליו שיעוף (אני טובה בזה, זו מיומנות שפיתחתי כילדה בירושלים, לצרוח על סוטים) ואכן כך היה. 
לכאורה מבאס, ויש את החלק שאומר- מה את צריכה את זה, תשכרי קליניקה, זה יותר מוגן וכו' אבל הנה- אל תוך המרחב הגיעה אפשרות להתבונן בתחושה שהעולם מלא סכנות/לא בטוח, במפגש שעסק בדיוק בדיוק בזה. לא עוד שיחה תאורטית אלא איך כאן ועכשיו אני לומדת לזהות את הכוחות שלי, לומדת לזהות למה אני זקוקה כשאני במצב של פחד/איום. למשל אחד הדברים שהבנו יחד זה שהאפשרות להיות יחד בתוך המצב הזה נותנת בטחון (היא הבחינה בו קודם והתלבטה אם להסב את תשומת לבי בכלל). או ההבנה שבמצב איום הכוח שלה הוא בf הראשון (יש פייט, יש פלייט, ויש פרנדלי- היכולת האנושית להיות בקשר) ולכן ביקשה ממני שאני זאת שאצעק. האירוע הקטן הזה הביא להבנה עמוקה שנכון, אין לנו את האפשרות לסלק את כל הסכנות שבעולם או לשמור על הילדות שלנו מכל פגע, ויש בעולם מיני חלאות ותחלואות אבל ישנה האפשרות להיות בקשר, להיות איתן בנוכחות וביחד ולא להשאיר אותן (ואותנו) לבד עם הפחד. ויותר מזה, יש לנו האפשרות להכיר ולזהות את הכוחות שלנו ואת הכוחות שלהםן ולסמוך עליהם שיעמדו לרשותןם כשיצטרכו.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Follow Us
Search By Tags