נעה ישראלי-רוזנברג

medurata@gmail.com

050-8361907

January 4, 2018

December 10, 2017

October 27, 2017

Please reload

Recent Posts

איך נולדה מדורתה

October 7, 2015

1/1
Please reload

Featured Posts

הסיפור המטורף שלא יספרו לכן בליל הסדר

אז הבטחתי את הסיפור המטורף שלא יספרו לכן בהגדה של פסח. תשארו איתי רגע, אולי יצא לכם מזה רגע של תהילה בליל הסדר.

                                                                                                                         ***************

 

עבור רובנו פסח מתקשר במקרה הטוב לחירות ואביב ובמקרה הפחות טוב לסאגות משפחתיות, טקסטים ארוכים מדי בארמית שאף אחד לא מבין (שהשיא שלהם הוא ב"בן זומא- חה חה זה כמו בן זו**") וזרוע נטויה. הסיפור של יציאת מצרים מוזכר ברמז בהגדה (משה לא נזכר בה כמעט בכלל) ולעתים יש פער אדיר בין הציווי לספר ביציאת מצריים ובין הקבעון והאפרוריות ששולטים בסדר. כולם רעבים ורוצים לסיים עם זה כבר אבל צריך לכבד את סבא, כל מי שטרח, לרוב טרחה עם עצבים מתוחים ורגליים עייפות, ובעיקר יש שם את כל מה שהוא ההפך מתשוקה. מה לתשוקה ולסדר פסח? אני מוצאת שכשיש תשוקה לדבר אז קורה מפגש אמיתי. אז עיניים יכולות לפגוש את העיניים שמולן, הלב יכול להפתח. תשוקה היא כמו מצפן, היא מסמנת לנו לאן אנחנו כמהות להגיע, לאן הלב משתוקק. ואם אנחנו נאלצים לשבת סביב שולחן אחד, לקרוא טקסט ארוך שאין לו משמעות עבורנו ואנחנו רק רוצים לסיים איתו, אם כל מה שקורה עובר מעלינו ולא בתוכנו- אין שם תשוקה. כשאני מבקשת מפגש משמעותי (בין אם זו סדנה שאני מנחה ובין אם זה מפגש משפחתי או חברתי)- אני חייבת לבדוק מה חי בי כרגע, מה מושך אותי, ולהביא את זה.

אז בואו ואספר לכם את הסיפור שאותי לגמרי מעיף.

 

נתחיל מהידוע. מאחורי הקלעים של סיפור עלייתו לגדולה של משה נמצאות שש נשים. יוכבד, מרים, פועה ושפרה המיילדות, בת פרעה, וציפורה. לכל אחת חלק קטן שקשור בהצלה, שמירה, ריפוי והגנה על משה. כולן נשים אמיצות, חזקות שמפרות צווים מלכותיים ומסכנות את חייהן. יוכבד מסתירה את משה, מרים שומרת עליו מרחוק (ובכלל נקשר שמה בתרבות שלמה של ריפוי), המיילדות מחייות את התינוקות ומשקרות למלך, בת פרעה מצילה את משה מן היאור. ויש את ציפורה. אשתו המדיינית של משה. ציפורה נזכרת בשבעה פסוקים בלבד בכל התנ"ך, וברובם רק כדרך אגב ובצורת ייחוס (אשת-משה). אולם בפרק ד', מופיעה אפיזודה מוזרה ומסתורית, שני פסוקים קצרים, תלושים מכל הקשר ולא ברורים:

 

וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע, לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף, מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן דָּמִים, לַמּוּלֹת (פס' 24-25) 

 

ציפורה משה ובנם התינוק הולכים בדרך ופתאום פוגשים את אלוהים המבקש להמית את משה או את התינוק (לא ברור את מי). ואז, ציפורה לא מתבלבלת, שולפת אבן צור (במקרה הכינותי מראש), מלה את בנה התינוק, נוגעת ברגליו (של משה?) ולוחשת לחש מאגי מכושף "כי חתן דמים אתה לי". הכישוף עובד והכוח או מה שזה לא יהיה שרצה להרוג את משה- מרפה ונעלם. האפיזודה המוזרה מסתיימת, ומכאן ואילך ציפורה נעלמת מהעלילה (מוזכרת בעוד פסוק שולי אחד וזהו). על זה נאמר וואט דה פאק? מה זה היה? מה זה הטקס הזה? איך הוא הגיע לתוך הסיפור? מי זאת ציפורה הזאת? הסיפור הזה הטריף אותי (כל אחת והדפיקות שלה) אז הלכתי ובדקתי.

 

שום סיפור לא מתקיים בוואקום, בטח לא סיפורי המקרא שצמחו מתוך התרבות הפאגנית-אלילית ששלטה במזרח הקדום. חלקים רבים במקרא הם בעצם שרידים לתרבות הזאת, ששלטה במשך מאות שנים עד שבאו אנשים שהחליטו שנמאס להם מכל הקטע הזה של מלא אלים ואלות וטלנובלות וצריך לעשות כאן סדר, ושיהיה רק אל אחד שברא את הכל, ואם כבר אל, אז שיהיה גבר-גבר, וכל זכר לאלות שהיו פה כדאי שנסלק. אבל לא את הכל הצליחו לסלק, כי יש כוחות שהם פשוט חזקים יותר. יש סיפורים שהם מעל הזמן. ואחד מהם הוא הסיפור על האלה איזיס (isis).

 

איזיס היא אלת הרפואה, הקסם והטבע במיתולגיה המצרית. במיתוס המצרי מתואר איך אחיה של איזיס, סת', ניסה לרצוח את אחיהם הבכור - אוזיריס, כדי לזכות בכס המלוכה. הוא פיתה אותו להכנס לארון מיוחד שבנה, אותו השליך לייאור (לא לפני שביתר אותו ל14 חלקים). איזיס איתרה את הארון והצליחה להחיות את אוזיריס באמצעות נפנוף כנפיים ולחשים מאגיים. היא חיברה את כל חלקי גופו מלבד חלק אחד, איבר המין- שנאכל על ידי הדגים ביאור (שאלתן את עצמכן פעם למה באמת אוכלים גפילטע פיש?) ובקסמיה היא הצליחה לברוא לו איבר מין חדש, ולהתעבר ממנו (בקטנה ככה) מההתעברות הזאת נולד הורוס, תינוק בעל ראש של נץ (ולכן לא מומלץ נישואים בין אחים). איזיס הניקה את הורוס עד שבגר ויכול היה להתמודד מול סת' ולרשת את כס המלוכה. (באמנות היא מצויירת לרוב כשהיא מניקה את בנה והוזכרה פעמים רבות כאלת ההנקה).

איזיס הייתה אחת האלות היותר דומיננטיות וחזקות ששלטו פה במרחב. היא מופיעה בסיפורים רבים כאשה בעלת כוחות ריפוי וכישוף, כשומרת ומחיית המתים.

 

המחבר המקראי ללא ספק הכיר את ה

 

מיתוסים אודותיה, ולא יכול היה להתעלם מהם, אך גם לא יכול היה לאמצם. עליית המונותאיזם דחקה את האלות מן התמונה לטובת שלטון יחיד של אל גברי אחד כל יכול ורב עוצמה. הסיפור "חתן דמים" הוא עיבוד מעודן של המיתוס המצרי אודות איזיס ואוזיריס. קשה להתעלם מהדימיון הרב בין הסיפורים: ראשית כל תפאורת הסיפורים דומה למדיי: הנילוס ומדבר מצריים. הן משה והן אוזיריס מושלכים בתיבה/סרקופג אל מימי הנילוס, נמשים ממנו על ידי דמות נשית מגוננת, ועולים לגדולה. בשני הסיפורים הגיבור (בין אם הוא אל במיתוס המצרי, ובן אנוש בסיפור המקראי) מותקף על ידי כוח אלוהי, וכן הדמיון הבולט ביותר- בשני הסיפורים אשת הגיבור מצילה אותו ממוות על ידי פעולה מאגית, לחשים, וטיפול באיבר המין.

 

איזיס משתקפת בדמויותיהן של נשות ספר שמות ונדמה כי כל אחת מהן מייצגת פן אחר שלה: כשם שאיזיס מחביאה את הורוס בסבך של גומא כך גם יוכבד מחביאה את משה הקטן; איזיס מתמנה למיילדת האלוהית של בית המלוכה והדבר מהדהד בסיפורן של שפרה ופועה שעולות לגדולה; לבסוף היא משתקפת בשמה של צפורה: באומנות המצרית מופיעה איזיס פעמים רבות כציפור, הפורשת כנפיה מעל מיטת בעלה. הפטריארכיה חוששת מנשים חזקות משום שיש להן היכולת לחתור תחת הרשויות, ולפיכך הן מהוות איום על הסדר החברתי, והיא שואפת לשלוט בהן; אחת הדרכים להתמודדות עם הכוח הנשי הוא פיזורו. בשמות מתבטא הדבר בחלוקת הכוח הנשי בין שש נשים המצילות את משה ולא אשה אחת בלבד.

 

 

ואם הגעתם/ן עד כאן, זה הזמן לאחל לנו שנפסיק לפחד מהעוצמות שלנו, שנסכים לעוף, להיות הנשים העוצמתיות שאנחנו, כאלה שקשובות לעצמן ולא מתפצלות ומתחלקות בין "לא נעים לי" ל"אני לא מספיק", שיהיה זה חג מלא תשוקה, התחדשות ופריחה.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Follow Us
Search By Tags