נעה ישראלי-רוזנברג

medurata@gmail.com

050-8361907

Follow Us


יושבת ושותה קפה בכוס חד פעמית של ארומה.
הבוקר חתמתי על עצומה 
קריאה נרגשת של גרינפיס לענקית המשקאות
קוקה קולה
להקטין את טביעת הפלסטיק שלה בעולם. 
בכל דקה מושלכת לים כמות פלסטיק בגודל של משאית נכתב שם לצד 
תמונה של ציפור מתה שבבטנה אינספור חלקי פלסטיק שבלעה. 
אני לא מא...

נוסעת באוטו וברדיו מתנגן שיר. לזמרת יש קול גבוה ועמוק שגורם לי לרצות לבהות בה ולטבוע בקול שלה. 

אני חושבת לעצמי שכשאני שרה יש לי קול ממש רגיל. קול כזה כמו של כולן, שמתאים לטקסים בבית ספר, קול גנרי. זה תופס אותי לא מוכנה. כאילו שנים אני חיה בתוכי עם קול כזה שאומר לי "אין...

אתמול צפיתי בסרט שהפך אותי לגמרי. "טריפ של חמלה". הסרט מתעד טיפול מהפכני באנשים שסובלים מפוסט טראומה קשה באמצעות סמים משני תודעה (mdma.) הסרט מביא את סיפורם של שני גברים ואישה אחת וקשה שלא להתאהב בהם. אנשים שרגע אחד בחייהם ניפץ לרסיסים את כל מה שידעו והוביל אותם לתחתית...

נהיה לנו קשה מדי לדבר בטלפון. זה מכביד. אני שמה לב על עצמי, איך הרבה יותר קל להמנע מאינטראקציה, יותר פשוט לשלוח סמס, מייל, וואטסאפ. יש כל כך הרבה דרכי תקשורת עוקפות. אפשר לנסח, למחוק, לנסות שוב. אפשר לא לענות מיד. אפשר להתחיל שיחה, לעבור למשהו אחר, לחזור אחרי כמה שעות,...

זה לא הכסף. זה לא המרחק או השעות. זה לא התינוק שלא יכול בלעדיך. 
זה רק הפחד. 
הפחד לעוף (כי אולי לא אצליח? ואולי בכלל אין לי כנפיים?)
הפחד לפגוש את עצמי (כי אולי אין שם כלום?)
 הפחד להביא את הלב שלי (כי זה כל כך חשוף! ומה יחשבו עליי... ומה אם לא יאהבו אותי? ומה אם שוב...

אתמול כשבאתי לאסוף את ליאור מהגן היא חיכתה לי בשער. כשראתה אותי מרחוק התכוונה לרוץ אליי אבל הגננת שלא ראתה שאני שם, עצרה בעדה. היא פרצה בבכי גדול. היא נורא נורא רצתה לצאת אליי ונעלבה שעצרו בעדה. שום הסבר לא עזר היא בכתה עוד ועוד. ישבנו על מדרגות הכניסה לגן, היה חם ודבי...

היה היתה בכפר קטן מכשפה רעה שאהבה לטרוף ילדות קטנות. מדי ערב, אחרי שכולם הלכו לישון, הייתה נכנסת לאחד הבתים דרך החלון, חוטפת ילדה ואוכלת אותה בשנתה. יום אחד נמאס לאנשי הכפר מהאימה שהטילה עליהם המכשפה, הם חפרו בור עמוק נורא, וארבו למכשפה. ממש קצת אחרי שהשמש שקעה, הם תפס...

קצת לפני שאמא שלי נולדה, נולדה לסבתא שלי תינוקת. אני לא יודעת עליה הרבה רק שהייתה ג'ינג'ית, שקראו לה פסקואלינה כי נולדה בערב פסח ושהיא מתה בגיל שבעה ימים.

את סבתא שלי, שנפטרה כשהייתי בת שלוש אני זוכרת במעורפל. שיער כסוף אסוף לפקעת מהודקת, עיניים חומות, מרק תירס בקערות ז...

היא יכולה במשך אחר צהריים שלם לקפוץ על הספה, להשתולל, לשיר, להפוך את כל הכריות לממלכה, לטפס ולבקש ממני כל שלוש דקות- "אמא, תראי!". אני שמה לב שיש התאמה בין הזמנים בהם אני עסוקה או טרודה בדברים אחרים לבין הדרישה שלה שאראה אותה. ככל שאני פחות נוכחת, כך תגבר הבקשה שלה. אמ...


ילדתי את ליאור בגיל 30. אפשר לומר שהספקתי לעשות הרבה דברים עד אז, שכבר ידעתי דבר אחד או שניים על החיים. ציפיתי מאוד להריון הזה ולמפגש איתה. הרגשתי מוכנה. ההריון עבר בפליאה גדולה (וכבדות, צרבות ובחילות שלא ריחמו עליי) קראתי את לידה פעילה וכל סיפור לידה שמצאתי ברשת, אכל...